מכירים את הרגע הזה שאנחנו עומדים מול המקרר, או מחזיקים בשקית חטיפים, ושואלים את עצמנו,
מה עשינו עכשיו?
איך שוב מצאנו את עצמנו אוכלים בלי לעצור, בלי לחשוב, כאילו מישהו אחר השתלט עלינו לרגע?
זה לא רעב. זו לא החלטה מודעת.
זו התחושה ההיא בפנים שמבקשת שקט פנימי עמוק יותר.
שמבקשת חיבוק. שמבקשת הקלה.

אבל אחרי שנגמר הביס האחרון באה הריקנות.
האשמה. הבושה. הכעס.
והמחשבה הקבועה: "אין לי שליטה. מה לא בסדר בי?"

הגוף לא שונא אותך – הוא פשוט מבקש שתעצרי לרגע על סימנים מוקדמים של חוסר איזון, ועל היכולת לעצור בזמן – לפני שהכול מתפרץ! אנחנו

בלוג